Sanhedrine
Daf 18b
18b וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הַדַּייָנִין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. אָֽמְרָה תוֹרָה. הֲרוֹג עַל פִּי עֵדִים. הֲרוֹג עַל פִּי דַייָנִין. מָה עֵדִים אֵין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה אַף דַּייָנִין אֵין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה.
Traduction
De même, les témoins ne doivent pas non plus être proches parents des juges; sans quoi, en cas de conviction de faux par les juges, ceux-ci seraient tenus de condamner à mort leurs parents (cruauté inadmissible). Enfin les juges ne doivent pas être parents entre eux, règle à déduire par comparaison: la Loi ordonne de condamner à mort le coupable, selon la déclaration des témoins et sur l’ordre prononcé par les juges; comme les témoins ne doivent pas être proches parents entre eux, les juges ne devront pas l’être non plus.
Pnei Moshe non traduit
ומניין שלא יהו הדיינין קרובין וכו'. וקאמר דמהקישא אתיא:
אֵין לִי אֶלָּא אָבוֹת וּבָנִים. שְׁאָר קְרוֹבִין מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבָנִים. לְרַבּוֹת שְׁאָר קְרוֹבִין.
Traduction
Par le verset précité on sait seulement que la parenté entre le père et le fils constitue un obstacle: d’où le sait-on aussi pour d’autres degrés de parenté? On le déduit, répond R. Zeira, de ce qu’il est dit: ET les fils etc.
עַד כְּדוֹן כְרִבִּי עֲקִיבָה.
Traduction
Cette explication est juste, d’après R. aqiba (qui déduit les dites inaptitudes du verset précité);
Pnei Moshe non traduit
עד כדון כר' עקיבא זו דברי ר''ע דדריש לה מקרא דלא יומתו בהאי ברייתא דלעיל:
כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מְנַיִין. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְשָֽׁפְטוּ֙ הָֽעֵדָ֔ה וְהִצִּ֨ילוּ הָֽעֵדָ֜ה. שֶׁלֹּא יְהֵא הָעֵדָה לֹא קְרוֹבֵי מַכֶּה וְלֹא קְרוֹבֵי מוּכֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת אוֹמֵר. בֵּית דִּין גּוֹאֲלֵי הַדָּם. מִיכָּן שֶׁלֹּא יְהוּ הַדַּייָנִין קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. אָֽמְרָה תוֹרָה. הֲרוֹג עַל פִּי עֵדִים. הֲרוֹג עַל פִּי דַייָנִין. מַה הַדַּייָנִין אֵינָן קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. אַף הָעֵדִים לֹא יְהוּ קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂהוּזְמוּ לֹא מִפִּיהֶן הֵן נֶהֱרָגִין.
Traduction
mais d’où le sait-on d’après Ismaël? De ce qu’il est dit (Nb 35, 24-25) la communauté le jugera la communauté le sauvera; le second terme (explétif) indique que nul de la communauté ne devra être un parent, soit de ceux qui frappent (jugent) soit de ceux qui sont frappés; car, ajoute R. Yossé, si un tel parent était admis à agir ainsi il pourrait arriver qu’il y ait dans le tribunal des ''vengeurs du sang'' (parents du condamné), hypothèse inconciliable avec la prescription biblique ''de juger entre celui qui a frappé et les vengeurs du sang (112)V. Siffri section Massé, n° 160.''. Donc, la parenté entre les juges et les accusés est interdite. Enfin, les témoins ne doivent pas être proches parents des accusés, en raison du parallélisme établi par la loi entre les témoins et les juges pour l’arrêt de mort: comme ces derniers ne doivent pas être parents des accusés, les autres ne devront non plus l’être.
Pnei Moshe non traduit
כר' ישמעאל. אבל ר' ישמעאל דריש לה מדרשא אחריתי. ול''צ לגרוס מנין וכן לא איתא בשבועות:
שלא יהא העדה לא קרובי מכה וכו'. כדמפרש לה ר' יוסי שאם אתה אומר כן שיהו קרובין למוכה נמצאת אומר שב''ד בעצמן הן גואלי הדם וקרא כתיב ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם והשתא נפקא לן ג''כ שלא יהו קרובי מכה שמסתמא הן יהפכו בזכותו וכתיב ושפטו העדה והצילו העדה מה עדה השופטת צריך שלא יהו קרובי המוכה אף עדה המצלת לא יהו קרובי המכה ומיכן שלא יהו הדיינין כלן קרובי הנידונין:
ומנין שלא יהו העדים וכו'. כדלעיל:
בַּכְּשֵׁרִים וְלֹא בִפְסוּלִים. שֶׁנֶּאֱמַר אִם לֹא יַגִּי֭ד וְנָשָׂ֥א עֲווֹנוֹ׃ אֶת שֶׁמַּגִּיד וַחֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן. יָצָא פָסוּל שֶׁאֲפִילוּ מַגִּיד אֵין חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן.
Traduction
Par des gens aptes, non par les inaptes (113)Selon les termes de Shevuot ibid.'', car il est dit (Lv 5, 1) S’il ne le dit pas il en supportera la faute; celui dont le dire peut condamner le prochain à payer sera fautif, mais le témoin inapte dont le dire n’a pas de conséquence n’est pas fautif s’il s’abstient.
Pnei Moshe non traduit
בכשרים ולא בפסולין. מתני' דפ' שבועת העדות היא ואגב דגריס התם לפרשה גריס אלה נמי הכא ומייתי לכל הסוגיא:
יצא פסול שאין בעדותו כלום. ואם לא הגיד אינו חייב:
בִּפְנֵי בֵית דִּין. לְהוֹצִיא עֵד אֶחָד. בְּשֶׁאָֽמְרוּ לוֹ. הֲרֵי אַתְּ מְקוּבָּל עָלֵינוּ כִּשְׁנַיִם. יָכוֹל יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע. אֵת שֶׁהוּא כָשֵׁר לָהָעִיד עֵדוּת תּוֹרָה. יָצָא עֵד אֶחָד שֶׁאֵין כָּשֵׁר לָהָעִיד עֵדוּת תּוֹרָה.
Traduction
Par ceux aptes à attester devant le tribunal'' aura lieu la prestation de serment, à l’exclusion d’un seul témoin, dont l’assertion n’a pas de conséquence légale. Est-ce à dire que le témoin à qui l’on a dit vouloir l’accepter à l’égal de deux (114)Pouvant entraîner la condamnation. sera passible de sacrifice ''s’il n’a pas dit'' ce qu’il savait? -Non, parce qu’il est dit (ibid.): s’il a vu ou s’il sait; celui qui est apte légalement sera fautif ''s’il ne dit pas'', non le témoin isolé inapte également.
Pnei Moshe non traduit
בפני ב''ד. קתני התם דאינן חייבין עד שישביע עליהן בפני ב''ד ולהוציא נמי עד אחד שאין הגדה שלו בפני ב''ד מהני לחיוב ממון:
בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשנים. דמהני עדותו לחיוב ממון:
יכול יהא חייב. בקרבן שבועה אם לא הגיד:
ת''ל והוא ראה או ידע אם לא יגיד וגו' את שהוא כשר לעדות מן התורה. והן שני עדים יצא עד אחד שאין כשר מן התורה להעיד בלבדו ואפי' קבלוהו עליהם כשנים פטור:
שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין. אִם לֹא יַגִּי֭ד וְנָשָׂ֥א עֲוֹנֽוֹ׃ אֶת שֶׁמַּגִּיד וּמְשַׁלֵּם מָמוֹן. יָצָא חוּץ לְבֵית דִּין שֶׁאֲפִילוּ מַגִּיד אֵין חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן.
Traduction
''Ou sans que ce soit par devant le tribunal'' s’il ne le dit pas il en supportera la faute, au cas où l’attestation eût motivé la condamnation à payer, non en dehors du tribunal où l’attestation n’a pas cette conséquence.
Pnei Moshe non traduit
שלא בפני ב''ד. קתני התם לחכמים דלעולם אינו חייב דמקום כשהוא מגיר משלם זה ממון בעינן. יצא חוץ לב''ד שאין הגדתו מחייבו ממון לזה ויכול הוא לחזור מדבריו בב''ד:
וּמְנַיִין לִשְׁנֵי עֵדִים. הוּא וְעֵד אַחֵר הֲרֵי כָאן שְׁנַיִם. וּכִרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה עֵד סְתָם הֲרֵי הוּא בִכְלָל שְׁנֵי עֵדִים עַד שֶׁיּוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁהוּא עֵד אֶחָד. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. עֵד אֶחָד מָהוּ לְחַייֵב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אֶיפְשַׁר לוֹמַר אַחֵר רָאוּי לְצָֽרְפוֹ וּלְחַייְבוֹ מִשׁוּם שְׁבוּעַת עֵדוּת וְאַתְּ מְחַייְבוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי.
Traduction
Pourquoi la double attestation entraîne-t-elle seule la faute, lorsque ce verset dit: et s’il est témoin (unique)? La conjonction et implique la double présence des témoins; c’est conforme à R. Ismaël qui dit: chaque fois que la Loi parle de témoin vaguement, elle comprend 2 témoins, à moins de spécifier quand un seul suffit. On trouve ainsi l’explication pourquoi R. Ismaël enseigne qu’en présence seulement de 2 témoins le serment sera imposé; mais un seul témoin peut-il être passible de sacrifice pour faux serment de parole? Certes non; car on ne saurait dire qu’il y a lieu de lui adjoindre un autre afin d’entraîner l’obligation du sacrifice pour un tel serment (usité seulement en dehors de la justice).
Pnei Moshe non traduit
ומנין לשני עדים. דוקא הא קרא והוא עד כתיב:
ת''ל והוא עד הרי כאן שנים וכר' ישמעאל. והכי גרסינן לה בשבועות:
הרי הוא בכלל שנים. הרי משמעות הכתוב שהן שנים עד שיפרוט לך הכתוב שהוא עד אחד כדכתיב לא יקום עד אחד באיש ומדפרט הכתוב כאן אחד ש''מ דבכל מקום שנאמר עד סתם שנים במשמע:
אשכח תני ר' ישמעאל שני עדים. כצ''ל וכן הוא בשבועות. כלומר עד כאן מצינו מדרשת ר' ישמעאל דדוקא בשני עדים הוא דחייבינן בשבועת העדות:
עד א' מהו לחייב עליו משום שבועת ביטוי. דנהי דמשבועת עדות פטור הוא שאין בהגדתו לחיוב ממון כלום מיהו הא קא מיבעיא לן אם הוא חייב קרבן שבועה משום שבועת ביטוי לשעבר שכפר בזה שהשביעו וכגון ששגג בקרבן כדין שבועת ביטוי לשעבר שאומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל א''י שחייבין עליה קרבן:
איפשר לומר. בתמי' ה''ז אחר ראוי לצרפו עמו לענין עדות ואם יכפור גם האחר ראוי הוא לצרפו לענין חיוב שבועת העדות והיאך את מחייבו משום שבועת ביטוי הא שבועת הביטוי אינה נוהגת אלא בשבועה שאין הדיינין משביעין אותה:
Sanhedrine
Daf 19a
קָרוֹב מָהוּ לְחַייֵב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. 19a ייָבֹא כְהָדָא דָּמַר רִבִּי בָּא (בַּר) שְׁמוּאֵל. שְׁבוּעָה שֶׁנָּתַן פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי מְנָה. נִמְצָא שֶׁלֹּא נָתַן. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר. אוֹ כְהָדָא. אָמַר לוֹ. הֵיכָן שׁוֹרִי. אָמַר לוֹ. אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח. וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. פָּטוּר. רַב אָמַר. פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת פִּיקָּדוֹן וְחַייָב מִשְּׁבוּעַת בִּיטּוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵאַחַר שֶׁמִּצְוָה לְהַפִּיסוֹ אֵין חַייָב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אֵינוֹ מְצֻוֶּה לְהַפִּיסוֹ. מְפַייְסוֹ עַל הָאֱמֶת וְאֵינוֹ מְפַייְסוֹ עַל הַשֶׁקֶר.
Traduction
Peut-on appliquer une telle obligation à un proche parent, qui échappe comme tel au serment de témoignage? Devra-t-on se conformer à l’avis de R. Aba b. Samuel, disant que si le témoin jure savoir qu’un tel a remis un Mané à tel autre, assertion reconnue fausse, le serment relatif au passé est nul, par la raison que l’on ne saurait jurer quel sera l’avenir (et il est dispensé de sacrifice)? Ou dira-t-on de suivre l’avis de Rav, que sans souci de l’avenir, il y a eu énonciation fausse devant être punie? Ainsi il est dit (115)''(Shevuot 8, 3) fin; B., ib. 49.'': ''lorsqu’un propriétaire réclame son bœuf au dépositaire (gratuit) et celui-ci répond ne pas savoir ce qu’est devenu l’animal, qui en réalité est mort, ou blessé, ou pris, ou perdu; le propriétaire lui défère le serment, et le dépositaire lui répond: Amen (être disposé à le prêter), il en est dispensé''. Or, dit Rav, le dépositaire sera ''dispensé'' du serment de dépôt (n’ayant pas causé un préjudice d’argent), mais non du serment de parole. (De même ici, le proche est-il coupable pour l’énoncé du serment de parole (116)Question résolue plus loin.? R. Yohanan au contraire dit: puisque le dépositaire doit chercher à satisfaire le déposant lésé, il n’est pas condamné pour serment de parole (fausse). Selon Rav, ce dédommagement n’a-t-il pas lieu? -Oui, le dépositaire doit se disculper en disant la vérité (comment la perte est survenue), sans dédommager le déposant pour le faux (pour le serment de parole, la culpabilité subsiste).
Pnei Moshe non traduit
קרוב. שאין שייך כלל בשבועת העדות מהו שיהא חייב בכפירתו משום שבועת ביטוי:
ייבא כהדא וכו'. מסקנת הבעיא היא כלומר מי נימא דפשטינן לה מדשמואל דאמר בעינן בשבועת ביטוי מילתא דאיתא בלשעבר ובלהבא ואם אמר שבועה שנתן פלוני לפלוני ונמצא שלא נתן פטור מאחר שאין בידו לבא שאינו יכול לומר השבועה להבא שבועה שיתן פלוני לפלוני אין בידו נמי לשעבר דמילתא דליתא בלהבא ליתא בלשעבר וה''נ הרי אינו יכול להשביעו להבא לכשיהיה יודע לו עדות וא''כ ליתא נמי בלשעבר:
או כהדא וכו'. או דילמא כדרב דס''ל דלא קפדינן בשבוע' ביטוי אלא דליהוי מילתא דאיתיה בלאו והן אבל בלהבא לא קפדינן כדאמר על האי מתני' דלקמן:
אמר לו. לש''ח היכן שורי וכפר בו וא''ל איני יודע מה את סח והוא שמת או נשבר וכו' דתנן בסוף דשבועות דפטור משבועת הפקדון הואיל ולא כפר ממון בשבועה זו דבלאו הכי ש''ח פטור מכולן ואמר רב עלה דפטור משום שבועת הפקדון אבל חייב הוא משום שבועת ביטוי ואע''ג דליתי' בלהבא שהרי אין בידו לשבע אם ימות או לא ימות וה''נ אע''ג דליתיה בלהבא יהא חייב משום שבועת ביטוי ולא איפשיטא עד לקמן:
ר' יוחנן. פליג אדרב גבי שבועת הפקדון דמאחר שמצוה על הנפקד לפייסו להמפקיד שאע''פ דמדינא פטור הוא מ''מ מצוה שיפייסו על שנאבד ממונו על ידו וכיון דמפייסו לזה שוב אינו חייב משום שבועת ביטוי שכפר בו בתחלה:
על דעתיה דרב אינו מצוה להפיסו. וכי לא מודה רב דעכ''פ מצוה עליו לפייסו:
מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר. כלומר ודאי דמצוה לפייסו אלא דיכול הוא לפייס אותו על האמת אשר אתו שהפקדון נאבד ממנו ואינו חייב בדבר ומפייסו בכל מה שיכול אבל אינו יכול לפייסו על השקר שכפר בו בתחילה ונשבע לשקר דבזה לא שייך פיוס והלכך חייב משום שבועת ביטוי:
תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְנָשָׂ֥א עֲוֹנֽוֹ. קָרְבָּן. מְנָן לֵיהּ בֵּית דִּין. יָֽלְפִין אֲגָדָה אֲגָדָה. מָה אֲגָדָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בֵּית דִּין אַף כָּאן בֵּית דִּין.
Traduction
R. Ismaël a enseigné: par l’expression ''il supportera sa faute'', on sait que le sacrifice est dû (et, de même, le proche est coupable du faux serment de parole). Comment selon lui (qui n’est pas partisan des déductions indirectes) sait-on que le témoin est passible en cas de négation seulement ''par devant le tribunal''? R. Ismaël apprend cette règle par comparaison entre le terme dire du verset précité et le même mot d’un autre verset (Dt 17, 9): comme dans ce dernier verset il s’agit seulement du tribunal, il en sera de même au verset précité, pour motiver la culpabilité. – (117)Suit une page traduite (Sota 1, 1)..
Pnei Moshe non traduit
תני ר' ישמעאל ונשא עונו קרבן. כלומר דר' ישמעאל כרב ס''ל דאף דבמקום דלא שייכא שבועה דאיתי' בדידיה כגון בשבועת הפקדון דלעיל מיחייב משום שבועת ביטוי וכן נמי לענין בעיא דלעיל קרוב מהו שיהא חייב משום שבועת ביטוי והשתא פשיט לה מדר' ישמעאל דונשא עונו כתיב מכל מקום בעי קרבן לכפרה ואם אינו חייב משום שבועת עדות דלאו בר הגדה הוא מיחייב הוא משום שבועת ביטוי:
מנן ליה בית דין. כלומר בכה''ג דלאו בר הגדה הוא וליכא למילף דבמקום שהוא מגיד חבירו משלם ממון בעינן כדילפינן לעיל ומנין שעכ''פ שיכפור בפני ב''ד בעינן:
ילפין אגדה אגדה. כתיב הכא אם לא יגיד וכתיב בזקן ממרא והגידו לך את דבר המשפט מה להלן ב''ד אף כאן בית דין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source